1. לפניי תביעה לסילוק יד של הנתבעים ממושכר שבבעלות התובעים המצוי ברח' האלמוג 36/10 במעלה אדומים (להלן-"המושכר") , בגין הפרות יסודיות של הסכם השכירות.
2. התובענה, הוגשה בהתאם לפרק טז' 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 . בדיון מיום 23.2.12 ניתנה רשות לנתבעים לפנים משורת הדין ובהתחשב בכך שלא היו מיוצגים, להגיש תצהיר בתמיכה לכתב ההגנה משלא עשו כן קודם לכן, כמצוות התקנות. משהוגש התצהיר, נימצא כי ניתן על דרך ההפניה. למרות זאת, התרתי שמיעת עדותם של הנתבעים על מנת שיינתן להם יומם בבית המשפט, להוכיח את הגנתם (החלטה מיום 23.2.2012).
3. בישיבה מיום 23.2.12 הודיע הנתבע, כי מונה לו מנהל מיוחד במסגרת הליכי פש"ר (עמ' 1 שורה 10), מבלי שהודיע על כך במסגרת כתב ההגנה. לפי החלטתי מיום 23.2.12 הודע למנהל המיוחד עו"ד אמירס על ההליך וביום 8.3.12 , הוגשה הודעתו לפיה הוא אינו מתנגד לקיום ההליך וכי כל בקשה להוצאות, צריכה להידון בפני כב' השופט מינץ שבפניו, מתנהל תיק פש"ר 178/10.
הסכם השכירות:
4. ביום 01/11/09, נחתם הסכם שכירות למושכר בין התובעים לנתבעים (להלן - "ההסכם") בו נקבעה תקופת שכירות בת שלוש שנים, החל מיום 15/11/09 ועד ליום 14/11/12 (סעיף 2 להסכם).
5. בהסכם השכירות נקבע כי על השוכר, הם הנתבעים, לשלם למשכיר - התובעים , דמי שכירות חודשיים לכל חודש מראש, בסך של 4,000 ש"ח עד ל- 15 לחודש. עוד הוסכם, כי יינתנו למשכיר במועד חתימת החוזה 12 שיקים ע"ס 4,000 ש"ח כל אחד, שמועד פירעונם ב- 15 לכל חודש שכירות. בנוסף, בתחילת שנת השכירות השנייה וכך גם השלישית, יתן השוכר למשכיר 12 שיקים ע"ס 4,000 ש"ח לכל חודש שכירות (סעיף 3 להסכם).
6. הסנקציה, שנקבעה בהסכם בגין הפרת תנאי עיקרי בו היא פינוי מהמושכר, מיד עם קבלת דרישה לפינוי (סעיף 10 להסכם) והרשות בידי המשכיר לתבוע מייד את הפינוי (סעיף 14 להסכם).
טענות הצדדים:
7. התובעים טוענים כנגד מס' הפרות של ההסכם מצד הנתבעים. הן , באי תשלום דמי שכירות במועד עבור שני חודשי שכירות ועד עצם היום הזה והן, במסירת המחאות דחויות שלא כובדו בהיעדר כיסוי מספיק ואי מסירת המחאות אחרות תחתיהן (עמ' 3 שורות 1-3) ובאי תשלום חלק מדמי וועד בית. בכל אלו, יש משום הפרה יסודית של ההסכם לדידם. משלא תוקנה ההפרה בתשלום החוב לדמי שכירות ולוועד בית למרות התחייבותם של הנתבעים לשלם את החוב לדמי שכירות עובר להגשת התביעה, הוגשה התביעה לסילוק ידם מהמושכר.
8. הנתבעים, מודים בקיומו של חוב לדמי שכירות אך טענו כי בנסיבותיהם האישיות, עקב קשיים כלכליים ומצבו הבריאותי של הנתבע, אין להורות על סילוקם מהמושכר. בנוסף טענו כי קיימים ליקוים במושכר, אשר חלקם תוקנו על חשבונם למרות שהאחריות לכך מוטלת על התובעים ותיקונים אחרים בוצעו מטעם התובעים, אך תוך גרימת טרחה לנתבעים. לפיכך לשיטתם, אין להורות על סילוקם מהמושכר.
קיומו של חוב לדמי וועד בית הוכחש בכתב ההגנה ולעניין ההמחאות הדחויות ניטען כי הוסכם עם התובע שההמחאות, לא יוגשו לפירעון והתשלומים, ישולמו במזומן מידי חודש . כך אכן נעשה במרוצת חודשי השכירות למעט חודשיים , אשר בגינם אכן לא שולמו דמי שכירות.
דיון ומסקנות:
9. התובע , העיד על אי תשלום דמי שכירות לחודש אוגוסט 2010 וחודש נובמבר 2011 במועד ואי סילוק החוב, עד היום.
הנתבעים, הודו בקיומו של חוב לדמי שכירות עבור חודשיים בסך של 8,000 ש"ח (עמ' 1 שורה 13 ועמ' 5 שורה 10 ו- 20). לדבריהם, לא היה בידם להחזיר את החוב וגם כיום מצבם הכלכלי מאפשר להם להחזיר מידי חודש סך של 1,000 ש"ח בגין החוב, בנוסף לתשלומים החודשיים השוטפים. בכך, יקטינו את החוב, עד לסילוקו המלא (עמ' 1 שורה 14 , עמ' 5 שורה 22).
10. לאור האמור, אין חולק כי דמי השכירות לא שולמו עבור שני חודשי שכירות. מעיון במכתבי התראה בגין אי תשלום החוב לדמי שכירות מיום 13/05/11 ומיום 11/12/11 עולה כי התובעים, נהגו באורך רוח בהמתינם עד למשלוח ההתראות בנדון ואף נתנו לנתבעים הזדמנות חוזרת ונשנית, לתקן את ההפרה. גם לאחר שהנתבעים הותרו כי יינקטו כנגדם הליכי פינוי עקב ההפרה, לא סולק החוב או חלק ממנו על ידם (המכתבים, צורפו כנספחים ג' וד' לכתב התביעה).
11. לטענת הנתבעים, מצבם הכלכלי לא אפשר להם להחזיר את החוב עקב מצבו הכלכלי של הנתבע המצוי בהליכי פשיטת רגל ובעיות בריאות שהתגלו אצלו שגרמו לו לצבור חוב בגין דמי שכירות (עמ' 11 שורות 12-15).
12. עיון באישורים הרפואיים שצורפו לכתב ההגנה מלמד כי הנתבע נותח בעינו בחודש 02/11 ואלו החוב לדמי שכירות, נוצר כבר בחודש 08/10 . חוב נוסף נוצר בחודש 11/11, הרבה לאחר שחרורו של הנתבע מבית החולים. בנוסף, הוצג אשור בדבר פגיעה בשורש כף יד הנתבע בחודש 08/11 שארעה, חודשים רבים לאחר אי תשלום דמי שכירות לחודש אוגוסט 2010 והרבה קודם להיווצרותו של חוב בגין דמי שכירות לחודש נובמבר 2011 וביני לביני, שולמו דמי השכירות השוטפים.
בנסיבות אלו, לא הוכח כי אי תשלום דמי השכירות נבע ממניעה זמנית והנתבעים, לא דאגו לסילוק החוב למרות ארכות שנתנו להם ע"י התובעים.
יתירה מכך, לאחר משלוח מכתבי ההתראה לנתבעים, לא טרח הנתבע להודיע לתובעים כי הוא מצוי בהליכי פשיטת רגל ועל מינוי מנהל מיוחד על נכסיו (עמ' 1 שורות 16-17) אף שההחלטה על מינוי המנהל המיוחד, ניתנה כבר ביום 12/12/10.